דחיית בקשה לביטול הרשעתו של תוקף סלקטורית במועדון הלילה "נייט" בתל אביב

         מאחר שבחיפוש בכיס מכנסיו של הנאשם נמצא סכין, הוא מואשם גם בהחזקת סכין שלא כדין.

2.      עת רבה נמשכו ההליכים בתיק. זאת, עקב הימנעות הנאשם מלהתייצב לדיונים וחילופי סנגורים. בתאריך 6.9.11 הודתה הסנגורית, עו"ד גואר, בשם הנאשם בהחזקת הסכין, אולם כפרה בעבירת האלימות. ואולם, בתאריך 4.10.11 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום. הנאשם חזר בו מכפירתו, והודה בביצוע העבירות. הוא הורשע בעבירה של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

3.      בהתאם לתנאי ההסדר, הופנה הנאשם לשרות המבחן, כדי שתיבחנה נסיבותיו האישיות ותישקל, בין השאר, סוגית ביטול ההרשעה. עם זאת, הודיעה באת כוח המאשימה, כי עמדת המאשימה היא להרשעה, וכי תעתור בסיום ההליך לעונש שרכיביו, מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי למתלוננת, ואילו הסנגורית חופשית בטיעוניה. בית המשפט הבהיר לנאשם, כי אין בהפנייתו לשרות המבחן כדי לומר מראש מה תהיה עמדת בית המשפט ביחס לנושא ההרשעה בסיומו של ההליך.

4.      תסקיר המבחן שהוגש פרש את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, תכניותיו לעתיד, ויחסו לעבירות שבהן הודה. להתרשמות קצינת המבחן, מגלה הנאשם אמפטיה באשר לפציעתה של המאבטחת (המתלוננת). עם זאת, הכחיש שהכה אותה. הוא התקשה להסביר את נשיאת הסכין בכיסו.

         למרות זאת, התחשבה קצינת המבחן בעובדה שהנאשם הוא איש צעיר שזו הסתבכותו הראשונה, ואין לו דפוסי התנהגות ומחשבה עברייניים. בשל כך, וכן, מאחר שלהערכת קצינת המבחן עלולה הרשעה בדין לפגוע בתעסוקתו של הנאשם כשמאי רכב, שכן, לקבלת ההסמכה הוא זקוק לתעודת יושר, המליצה קצינת המבחן שאשקול את ביטול הרשעתו, ואטיל עליו צו של"צ בהיקף של 200 שעות, על פי תכנית שכבר גובשה. 

5.      בין הצדדים מחלוקת בסוגיות ההרשעה והעונש.

         5.1          ב"כ המאשימה הביעה עמדה מחמירה, וביקשה להותיר את ההרשעה על כנה. זאת, משום חומרת המעשים, והשילוב המסוכן שבין אלימות והחזקת סכין שלא כדין. אף שלנאשם אין הרשעות קודמות, סברה ב"כ המאשימה, כי אין מדובר בנאשם שנוטל אחריות מלאה על מעשיו, שהרי בפני קצינת המבחן הכחיש כי תקף את המאבטחת. אינטרס הציבור מחייב, נטען, שיורשע הנאשם ותוטל עליו ענישה משמעותית, של מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

         5.2          ב"כ הנאשם ביקשה, מנגד, לאמץ את המלצת שרות המבחן, כשהיא מצביעה, על נטילת אחריות מצד הנאשם, על המניע שהביא להתנהגותו האלימה, ובעיקר, על היעדר הרשעות קודמות. כן הדגישה ב"כ הנאשם את ההשקעה הרבה שהשקיע הנאשם בלימוד מקצוע מכונאות הרכב וההתמחות לקראת העיסוק בשמאות רכב. הרשעה בדין, טענה הסנגורית, תוריד לטמיון שנים של השקעה. ועל כן, זהו נזק קונקרטי, ממשי ודרמטי. עתירת הסנגורית היא, אפוא, לבטל את ההרשעה, ולהסתפק בצו של שרות לתועלת הציבור, כדי שלא לפגוע בעתידו של הנאשם. לחיזוק העמדה, הוגשה אסופת פסיקה, המורה כי במקרים שונים עשה בית המשפט שימוש בסמכות אי ההרשעה, גם במקרים חמורים יותר.

         5.3          בתקופת הדחייה צירפה ההגנה שורה של מסמכים מהם עולה, כי הנאשם סיים לימודיו במכללה הטכנולוגית הדסה-נעורים במקצוע הנדסת מכונות-מכונאות רכב, והוענקה לו דיפלומת הנדסאי; הנאשם רשום במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה כמכונאי רכב. ועוד, ב-30.4.11 סיים הנאשם לימודיו בקורס שמאות רכב במדרשת רופין, ועמד כבר בחלק מבחינות הגמר הממשלתיות. הוא התמחה בנושא זה אצל אשר כהן, והגיש בקשה לקבלת תעודת שמאי רכב. בגמר תהליך ההסמכה אמור הנאשם להמציא תעודה ממשטרת ישראל בדבר העדר רישום פלילי.

6.      שקלתי את בקשת הסנגורית לביטול ההרשעה, ולהלן החלטתי:

על דרך הכלל, משנמצא אדם אשם בביצועה של עבירה, אמור בית המשפט להרשיעו ולגזור את דינו. עם זאת, מוסמך בית-המשפט להימנע מהרשעה. סמכותו קבועה בסעיף 71א' לחוק העונשין ובסעיף 1 לפקודת המבחן. בהתאם לכללים שהתווה בית המשפט העליון, ייעשה שימוש בסמכות זאת רק במקרים נדירים, יוצאי דופן, בהם שוכנע בית-המשפט שמדובר בכישלון חד פעמי של הנאשם, שאיננו מאפיין את התנהגותו בדרך כלל, בנסיבות בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, וכאשר הנסיבות הן כאלה שאין זה ראוי להטביע באותו נאשם חותם של פליליות, שעשוי לגרום לו נזק רב בעתיד, נזק שאיננו שקול כנגד הנזק שנגרם לחברה כתוצאה מאי הרשעתו. ברע"פ 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, 1985(3), 737, ברע"פ 2765/01 לוינסון נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2001(3), 1979, ובע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337, וכן, בשורה נוספת של פסקי דין, קבע בית המשפט העליון מבחנים מצטברים לעניין הנקיטה ב"אי הרשעה", והם מבוססים על העקרונות שציינתי לעיל.

7.      למרות ריבוי פסקי-הדין, עדיין אין בידינו כיום דפוסים נוקשים וחד משמעיים אימתי ישתמש בית המשפט בסמכותו ויסתפק בעונש ללא הרשעה. טבלת הפסיקה שצירפה ב"כ הנאשם תוכיח. כל מקרה נבחן לגופו והמבחנים מיושמים בידי השופט היושב בדין, על פי הבנתו, ערכיו ועקרונותיו. עם זאת, ברור, לאור רשימת הכללים המצטברים שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון, כי ההימנעות מן ההרשעה קשה יותר ככל שהעבירות חמורות יותר, וככל שהפגיעה באינטרס הציבורי המוגן חמורה וגדולה יותר. צריך שתתקיימנה נסיבות יוצאות דופן כדי לאבחן נאשם אחד ממשנהו שעבר אותה עבירה בנסיבות דומות והורשע. כאשר מדובר בעבירת אלימות, ובצדה החזקת סכין שלא כדין, הופך עניין התחליף להרשעה ולענישה המצויה נושא קשה ליישום.

אבחן אפוא את השיקולים הפועלים לחובת הנאשמת ולזכותה.

8.      הנאשם מקיים לדברי הכל אורח חיים נורמטיבי. הוא איש צעיר, נעדר הרשעות, שעתידו לפניו. הנאשם הודה במיוחס לו (לאחר שחזר בו מכפירתו לעניין התקיפה החבלנית), ומשתוקן כתב האישום - נטל אחריות על צמד העבירות, והביא לסיום ההליך. מאז האירועים ועד היום חלפו קרוב לארבע שנים, שבמהלכן לא נפתח לנאשם תיק נוסף. אלא שחלוף הזמן אינו שוקל במקרה זה לקולא, שכן, כל כולו נעוץ בהתנהלות הנאשם עצמו. אני כן מביאה בחשבון לקולא את הערכת קצינת המבחן כי לנאשם אין דפוסי חשיבה והתנהגות עברייניים.

9.      השיקולים שמניתי עשויים להצדיק הקלה בעונש. הם אינם מצדיקים את ביטול ההרשעה. זאת, משום שכנגד השיקולים שמניתי לקולא ניצבות העבירות שעבר הנאשם וחומרתן ברורה על פניה. הנאשם הפעיל אלימות פיזית כלפי מאבטחת במועדון בילויים, הכה באגרופו בראשה, אך ורק משום שלא התירה את כניסתו למועדון. טעם זה בלבד די בו כדי לעורר את הצורך בהעברת מסר של הוקעה והרתעה, מסר שלא יועבר כראוי אם לא יורשע הנאשם.

10.    לדעתי, מועצמת חומרת המעשה בהסתבר כי הנאשם נשא בבגדיו סכין, עבירה שמצדיקה, כשהיא לעצמה, גינוי והוקעה. סכין היא פתח להתנהלות אלימה ומסוכנת, הן לנושא הסכין והן לסביבתו, ואין צריך להרחיק לכת כדי להיווכח בתוצאות החמורות של שימוש בסכין ליישוב סכסוכים. המרחק בין סכין המצויה ברשות הנאשם לבין השימוש בה הוא, לדאבון לב, קצר ביותר [ראו: ע"פ 5928/93 ביאדגלין נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 1994(2), 1256; ע"פ 6508/05 פלוני נ' מדינת ישראל תקדין עליון 2006(3), 4160; רע"פ 2932/08 מוחמד מרגאן נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2008(2), עמ' 2; רע"פ 2047/07 מלסה חנוך נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2007(2), עמ' 2488]. מראה הסכין, המתועדת במסמך ת/1, סכין אימתנית, מעצים להערכתי את המסקנות הקשות.